ארץ קשוחה ובובות ברבי

שבת פרשת לך לך, 13:00 בצהריים. אני מניחה שחלקכם עדיין אוכלים, חלקכם קוראים, וחלקכם כבר במיטה בעולם שכולו טוב. ואולי חלקכם, כמוני, פותחים את עלון "עולם קטן" ורואים מודעה עם כותרת אדומה, זועקת: "האתגר החינוכי הגדול ביותר אי פעם? תחרות מאמרים." הנושא הוא התמודדות עם אינטרנט. אני קוראת את המודעה. מעניין. וגם הפרסים נחמדים. אמנם נעשה שימוש קל במחשבים הניידים, אבל אני מוכנה להתפשר בעניין.

התחרות בחסות שומר מסך ("פיקוח גלישה גם באנדרואיד") ושורש ("גולשים תוכן"). בטח מצפים שאכתוב משהו יפה ונחמד על סינון תכנים

לא צנועים והסכנות שאורבות לנו ברשת. לא שאין כאלו, אבל נדמה לי שהנושא נדוש מעט, בייחוד במגזר. ועדיין, הנושא מעניין בסך הכל, ויש בו מורכבות שיכולה לספק חומר לעשרות מאמרים ולמאות (אם לא אלפי...) פעולות בני עקיבא.

ואני שואלת – ומה אתם הייתם עושים? יום שבת קודש בצהריים, ולא נעים להתחיל לחשוב על תחרות ופרסים, ובטח שלא על אינטרנט, אבל מה לעשות? המחשבות עולות בראש כמו גלים בים סוער, ורק רוצות לפרוץ ולהכתב כבר על איזה דף טיוטה מסכן. ובאמת, לא חסר מה להגיד על אינטרנט. 500-1200 מילים. קטן עליי.

השבת יוצאת, והנשמה היתרה נעלמת לה בן רגע. שבוע טוב לכולם ושבוע טוב למחשב! אני מחפשת חומר על אינטרנט באינטרנט. שלב ראשון, אני נכנסת לויקיפדיה. שטפון של מילים. את השורות הראשונות אני עוד מבינה איכשהו ואני עירנית יחסית, אבל ככל שאני מרחיבה את ידיעותיי אודות ה"מרשתת" עייפות משונה משתלטת עליי. על מנת לחסוך מכם עייפות שכזו, אמנע מכם את המידע המרתק על ההסטוריה של האינטרנט וכו'. ים של עובדות ומידע שלא באמת מעניין מישהו.

ואולי זה בדיוק העניין. המרדף שלנו אחרי העניין. אחרי ריגושים. המרדף הבלתי פוסק אחר הפיקנטיות. וכולם בעצם יודעים את זה. הפרסומאים שמנסים למשוך לנו את העיניים ועורכי החדשות שמכינים כותרות מפוצצות משום דבר. עובדים עלינו בעיניים, תרתי משמע. עובדים עלינו, ועל היצרים שלנו, כי יודעים שיבש זה לא מעניין.

ובהנחה שאתם אינטליגנטים, אולי שמתם לב, שבעצם גם המאמר הזה שאני כותבת עכשיו הוא כזה. מנסה להיות שנון ומתחכם. והכותרת של המאמר הזה, היא לא באמת קשורה. פשוט ניסיתי ליצור עטיפה אטרקטיבית לתוכן שאפשר להעביר גם בדרך רגילה. והאמת היא שאולי מישהו כתב מאמר אחר, כמו שצריך, קצת יבש, קצת שכלי, אבל הוא לא מנסה לעבוד עליכם.

וזאת החכמה בעיניי. לשים לב מתי אנחנו נמשכים אחר הקליפה היפה, והולכים לאיבוד בין כל הפרסומות המתוחכמות והאתרים המפתים. להבין שמנסים להפיל אותנו בפח בשביל אינטרסים, וכל האמצעים כשרים. אם רק נהיה מודעים יותר, נדע להתמודד עם האינטרנט בצורה טובה יותר. נראה את העטיפות הנוצצות ונדע שזה שקר. ולפעמים דווקא העטיפה הפשוטה והנקייה היא בעלת התוכן האמיתי יותר, הכן יותר.

קשה למצוא את האיזון, ומותר לפעמים גם סתם לראות סרטון ביו טיוב, ואפילו שניים. אבל למי מאיתנו לא קרה שנכנסנו למחשב, וכעבור כמה שעות קלטנו פתאום שלא עשינו כלום ממה שבאמת רצינו לעשות מלכתחילה? אני מניחה שזה קרה לרובנו. חשוב שנשאר ממוקדים. זה לא פשוט, וזה דורש משמעת עצמית, אבל זה אפשרי. כדאי אפילו לכתוב על פתק רשימה של הדברים שרצינו לעשות, והפתק הזה ישמור עלינו שלא נתברבר יותר מדי.

ככל שננצל יותר בחכמה את הכלים שהאינטרנט נותן, כך הוא ינצל אותנו פחות. אבל אפילו אם נבין את זה, יהיה לנו קשה למצוא את האיזון. כי אין פתרון של קסם. כי אנחנו בני אדם ולא מלאכים. אנחנו ניפול ונקום וניפול. העיקר שננסה לקום.